שפתי חכמים, דברים כ״ד:ו׳

אם בא למשכנו על חובו בב"ד כו'. ר"ל דלא יחבל משמע דאסור למשכן אותו בב"ד, וזה אינו, דהא מדהוצרך להזהיר השיב תשיב לו את העבוט פסוק יג, ש"מ דמותר להשכין. ומתרץ דמה דכתיב כאן לא יחבול ר"ל אם בא למשכנו כו', כגון שבתחילה הלוהו בלא משכון ועכשיו בא למשכנו כו':

לא ימשכננו בדברים שעושים בהם אוכל נפש. משום דרוצה לתרץ מה שכתב כי נפש הוא חובל, משמע כל דברים שעושה בהם אוכל נפש, וא"כ למה נאמר רחים ורכב, דהא בחד סגי, דהא תרווייהו כלי אוכל נפש הם. אלא כדי ליתן לאו על רחים לחוד ועל רכב לחוד. ואעפ"י שזה צריך לזה, מ"מ הואיל ושני כלים הם עובר על כל א' וא':